אימוץ ילדים – מה הדין?

אימוץ ילדים – מה הדין?

בישראל, דיני האימוץ מוסדרים בחוק אימוץ ילדים, תשמ"א–1981 (להלן: "חוק האימוץ"). חוק האימוץ, מתאר את הפרוצדורה שבה נעשה הליך אימוץ, וכן מקנה לבית המשפט את מלוא סמכויות הפיקוח על הליך האימוץ. בנוסף, בהתאם לחוק האימוץ, הדין הוא שצו אימוץ, וצו הורות בהקשר זה, ייערכו רק על ידי בית המשפט. מכאן נשאלת השאלה – מהם בעצם העקרונות הבסיסיים בדיני האימוץ? ומה חשוב לדעת על דיני האימוץ במדינת ישראל? על כך, במאמר שלהלן, שאותו חיברנו לידיעתכם/ן ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים.

נעיר כי המאמר שלהלן, הוא מאמר כללי שאין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי.

עיקרון העל בדיני האימוץ – צו אימוץ ייעשה רק מכוח החלטת בית המשפט:

כאמור, העיקרון הבסיסי בדיני האימוץ, הוא שבית המשפט הוא זה אשר יורה על צו אימוץ, מכוח סעיף 1 לחוק האימוץ. סעיף זה קובע, כי אימוץ ייערך מכוח צו של בית המשפט, שיינתן בהתאם לבקשה של הורה מאמץ. עיקרון על נוסף הקבוע בסעיף 1 לחוק האימוץ, הוא שצו אימוץ והחלטות בענייני אימוץ, יינתנו על ידי בית המשפט, במידה והן לטובת הקטין – מושא האימוץ.

מהי טובת המאומץ?

סעיף 1ב לחוק האימוץ, קובע מהן אמות המידה לפיהן תיבחן "טובת המאומץ". בסופו של דבר, אימוץ הוא הליך שנעשה כאשר הורה ביולוגי, לא יכול או לא כשיר לגדל את ילדו (מכל סיבה שהיא, ורבות הסיבות לכך). בהמשך לכך, בהליך האימוץ, משתתפים הורים מאמצים, שרוצים לגדל ילד שהוכרז כבר אימוץ על ידי בית המשפט. במקביל, בין בעלי האינטרסים, ישנו בית המשפט, שתפקידו להגן על הילד ולפעול לטובתו. לכן, סעיף 1ב קובע כי במסגרת בחינה של הליך אימוץ, בית המשפט יבחן את זכויותיו של הילד, את הצרכים שלו, וכמובן שגם את האינטרסים הספציפיים שלו, לרבות הצורך של הקטין ביציבות, וכן – בית המשפט יפעל כדי להימנע ככל הניתן מהעברת הקטין בין משפחות (לרבות משפחות אומנה). נוסיף כי במסגרת הליך אימוץ, בית המשפט יפעל כדי לקבל את עמדת הקטין, במידה והוא בוגר מספיק כדי להביע את עמדתו.

מהי הכשרות הנדרשת מהמאומץ והמאמץ?

חוק האימוץ, מתווה עיקרון נוסף, חשוב מאוד, לפיו לא ניתן לאמץ אדם שעבר את גיל 18. הסיבה לכך ברורה למדי, שכן מעל גיל 18, אדם כבר אינו קטין, ואינו נזקק לאפוטרופוס. בנוסף, חוק האימוץ קובע, שאדם שמאמץ קטין, יכול לעשות זאת עם בת זוגו. עם זאת, החוק גם קובע חריג לכלל זה, שמתקיים במקרים שבהם אדם יכול לאמץ קטין, אם המאומץ הוא בן ביולוגי של בן זוג, או אם מדובר במקרה של קטין שהוריו נפטרו, והמאמץ – הוא בן משפחה.

הבדלי הגיל הנדרשים בהליך אימוץ:

חוק האימוץ, קובע כי צריך להיות פער גילאים מסוים, בין המאמץ למאומץ. כלומר, לפי סעיף 4 לחוק האימוץ, מאמץ חייב להיות מבוגר ב–18 שנים לפחות, מהמאומץ. עם זאת, במידה ומדובר באימוץ של קטין שהוא בן ביולוגי של בן זוג, הרי שאז ניתן לתת צו אימוץ, בהתעלם מן הכלל המוזכר – העוסק בפער הגילאים.

הבדלי דת – בענייני אימוץ:

חוק האימוץ, קובע בפירוש כי לא ייערך אימוץ על ידי מי שהוא לא בן אותה דת של המאומץ. כך קובע סעיף 5 לחוק האימוץ. כלומר, יהודי לא יכול לאמץ קטין אשר נולד מוסלמי או נוצרי, וכך גם להיפך.

הפרוצדורה בענייני אימוץ:

למעשה, הליך אימוץ מורכב משני שלבים: האחד הוא שלב ההכרזה על קטין כבר אימוץ. השלב השני הוא מתן צו הורות. באמצע, ישנם עקרונות נוספים רבים שלא דנו בהם במסגרת המאמר שלפניכם/, אך חשוב להעיר כי הליך אימוץ הוא הליך מורכב מאוד, שמצריך ידע וניסיון רבים.

Leave A Comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Call Now Button
שאל אותנו שאלה

שאל אותנו שאלה

לייעוץ משפטי צרו קשר

לפגישת ייעוץ התקשרו:

052-2927602

03-6521605

או צרו איתנו קשר באמצעות הטופס